המציאות מאחורי הנתונים
איכות האוויר בישראל נמדדת באמצעות רשת תחנות ניטור הפרוסות ברחבי הארץ ומנוהלות על ידי המשרד להגנת הסביבה ואיגודי הערים. הנתונים מצביעים על פערים משמעותיים בין ערים שונות, כאשר מדד האוויר משתנה בהתאם לקרבה לאזורי תעשייה, עומסי תחבורה ותנאים מטאורולוגיים.
ישראל מדורגת במקום ה-56 במדד זיהום האוויר העולמי, עם חריגה של פי 3.5 מהמלצות ארגון הבריאות העולמי. תל אביב במקום ה-43 מבין הערים המרכזיות בעולם, ובאירועי אבק או זיהום חריג היא אף הגיעה לראש רשימת הערים המזוהמות ביותר.
מפרץ חיפה ומתחם בזן – מוקד זיהום ייחודי
אזור מפרץ חיפה מהווה אתגר סביבתי מיוחד עקב ריכוז גבוה של מפעלי תעשייה פטרוכימית. מתחם בזן, המכיל בתי זיקוק לנפט, נמצא במרכז הדיון הציבורי על זיהום אוויר בישראל. מחקרים שבוצעו על ידי אוניברסיטת חיפה ובר-אילן הצביעו על שיעורי תחלואה מוגברים באזור, כולל מחלות נשימה וסרטן בשיעור גבוה ב-20% מהממוצע הארצי.
בנוסף, מדידות שנערכו באזור גילו ריכוזי בנזן גבוהים במיוחד בסמוך למתקני הזיקוק. בנזן מוכר כחומר מסרטן, והימצאותו באוויר מעלה חששות בריאותיים משמעותיים בקרב תושבי האזור.
השוואה בין הערים המרכזיות
בתל אביב נרשמה ירידה משמעותית בריכוזי גופרית מאז 2001, בזכות מעבר תחנת הכוח רידינג לשימוש בגז טבעי. העיר מפעילה 13 תחנות ניטור המספקות נתונים בזמן אמת. לעומת זאת, באזור חיפה קיימים אתגרים נוספים בשל הטופוגרפיה הייחודית והקרבה לאזורי תעשייה. ירושלים מציגה תמונה שונה, עם זיהום הנובע בעיקר מתחבורה ופחות מתעשייה.
מגמות ותחזיות לעתיד
התוכנית הלאומית לצמצום זיהום אוויר שהתקבלה בשנת 2015 הציבה יעדים להפחתת פליטות ממפעלים ומתחבורה. המעבר לרכבים חשמליים ותקנות מחמירות יותר למפעלים צפויים להשפיע על מדדי האוויר בשנים הקרובות.
עם זאת, כל עוד תשלובת בזן ממשיכה לפעול בלב אזור מגורים צפוף, השאלה נותרת פתוחה – האם ישראל מסוגלת לעמוד בסטנדרטים הבינלאומיים לאיכות אוויר. הדבר דורש החלטות אמיצות, השקעה בתשתיות אנרגיה נקייה ומעבר ממודל של תלות בדלקים מזהמים לעצמאות אנרגטית בת-קיימא.